פסק-דין בתיק ב"ל 6493-07-12

1.       לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.5.2012, אשר קבעה כי למערער נכות בשיעור 15% לפי פריט ליקוי מותאם 42(1)(ד) II-I לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1955 (להלן: התקנות) וכי יש להגדיל את שיעור הנכות בשליש מכוח תקנה 15, כך שנכותו המשוקללת של המערער היא בשיעור 18.75% (להלן: הוועדה).

העובדות

2.       המערער יליד 1955, נפגע בכתפו הימנית בתאונת עבודה מיום 3.6.2008.

3.       ביום 29.11.2011 ניתן פסק דין בעניינו של המערער, בזו הלשון (בר"ע 16400-03-11 - נספח ד' לכתב הערעור):

"א.   עניינו של המבקש (המערער - ק.כ.) יועבר לוועדה הרפואית לעררים בהרכב חדש.

ב.      הפרוטוקולים של הוועדות הקודמות יונחו בפני הוועדה הרפואית לעררים.

ג.       הוועדה תדון בתלונות המבקש בעניין הרעד בידיים ותתייחס אליהן, בשים לב לקביעות הוועדה הרפואית מיום 24.9.09 וסיכום מסקנותיה בפרוטוקול מיום 7.3.10.

ד.      הוועדה תדון בתלונות המבקש בעניין הפגיעה בכתף שמאל ותנמק קביעת אחוזי הנכות היציבה רק בגין כתף ימין לפי סעיף 42(1)ג1 לתוספת לתקנות החל מיום 1.4.09, בשים לב לאמור בהחלטת הוועדה הרפואית מיום 25.2.09, לפיה נקבעה למבקש נכות זמנית בגין הפגיעה בשתי הכתפיים עד ליום 31.3.09.

ה.     הוועדה תדון בתלונות המבקש בנושא הטנטון והפגיעה בכפות הידיים.

ו.       החלטת הוועדה תהא מנומקת ומפורטת" (ההדגשה אינה במקור).

4.       בעקבות פסק הדין התכנסה ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר (להלן: הוועדה) לדון בעניינו של המערער בשלוש ישיבות שונות. ביום 7.2.2013 שמעה הוועדה את תלונות המערער ובא כוחו, ביצעה בדיקה קלינית וקבעה את שיעור הנכות הרפואית. בתאריכים 17.4.2012 ו-22.5.2012 דנה הוועדה בהגדלת שיעור הנכות הרפואית מכוח תקנה 15 לתקנות.

לסיכום קבעה הוועדה כי למערער נכות אורתופדית משוקללת בשיעור 18.75% (נכות בשיעור 15% לפי פריט ליקוי 42(1)(ד) II-I לתקנות והגדלת שיעור הנכות בשליש מכוח תקנה 15 לתקנות).

5.       על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

ההליך המשפטי וטענות הצדדים

6.       בדיון שהתקיים ביום 29.11.2012 הסכימו הצדדים כי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק ובאופן מלא לפסק הדין של בית הדין הארצי מיום 29.11.2011.

עוד הסכימו הצדדים כי על הוועדה לדון פעם נוספת ביישום תקנה 15 בשים לב להחלטות הסותרות של ועדות הרשות בעניינו של המערער.

7.       הצדדים נחלקו בשאלה אם יש להורות לוועדה להתייחס אף לחוות הדעת שהונחו בפני הוועדה הקודמת, היינו לחוות הדעת של ד"ר רוזנברג בתחום האורתופדי ולחוות הדעת של היועץ לוועדה הקודמת ד"ר שחר בתחום א.א.ג.

לטענת המערער הצורך בהתייחסות לחוות הדעת שעמדו בפני הוועדה הקודמת משתמעת מתוך פסק הדין עצמו, שכן פסק הדין הורה כי כל הפרוטוקולים של הוועדה קודמת יעמדו בפני הוועדה בהרכבה החדש, פרוטוקולים אשר כוללים אף את חוות הדעת שעמדו בפני הוועדה. נטען, כי הוראות פסק הדין לפיהן על הוועדה לדון בכל הפגימות של המערער ובכלל כך בפגימות בתחום האורתופדי ובתחום א.א.ג כוללות אף את הצורך בהתייחסות לחוות הדעת שעמדו בפני הוועדה הקודמת בתחומים אלו ושנזכרו בדיוניה.

מנגד טען המשיב סבר כי אין מקום לחרוג מהוראות פסק הדין. נטען כי על פי ההלכה הפסוקה על הוועדה לדון אך ורק בהוראות פסק הדין מכוחו התכנסה. עוד נטען כי פסק הדין הוא תוצאה של פשרה בין הצדדים ולכן אם לא הוסכם במפורש שעל הוועדה לדון בחוות הדעת שעמדו בפני הוועדה הקודמת, הרי שאין מקום להסיק זאת מפסק הדין.